בן מריה ואלפרד, נולד ביום ל' בניסן תרע"ה (14.4.1915) בעיר שווינפורט, דרום-גרמניה, בן למשפחה מסורתית מצאצאי רבנים ומושרשת בחיי המקום. מילדותו הצטיין במתינות ובקור-רוח שבעזרתם התמצא בחיים ובלימודים והוריו קיוו לראותו לכשיגדל באיצטלה של רב אבל הוא איכזב אותם ונעשה פקיד. עם עלות היטלר לשלטון בגרמניה, ומשנתברר לו כי אין עתיד ליהודים בגרמניה, יצא יוחנן בשנת 1934 להכשרה בצ'כוסלובקיה ובאחת משתי שנותיו שם היה מרכז ההכשרות בגליל סלובקיה. (הוריו, שנשארו בגרמניה, נספו בתאי-הגזים בשנות המלחמה וההשמדה.) בסתיו 1936 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ כפר גלעדי. במשק עבד כמה שנים כרועה-צאן ואחר-כך כנוטע. הוא אהב את הנוף והעבודה, מצא בה סיפוק רוחני והתערה בחברה ובחיי הקיבוץ. במשך הזמן בנה בקיבוץ את קנו המשפחתי ונולדה לו בת. יוחנן היה איש-השלום, אך מתוך הבנת הצורך בהגנה על כל היקר התאמן גם למלחמה. כחבר ה"הגנה" עבר קורסים והשתלמויות בכל סוגי הנשק הקל ושירת כמפקד עמדה.

בתחילת מלחמת-העצמאות היה סגן מפקד קטע ואחר-כך התגייס לחי"ש הנפתי. ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948), אחרי כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה, עמד על המשמר בעבאסיה ובקור-רוח מתובל בהומור עמד בפני ההתקפה הסורית, השיב אש לכוחות האויב, העדיפים פי כמה במספר ובנשק כבד, חבש פצועים עד רגע הנסיגה וכשנסוג בין האחרונים מהעמדה הקדמית נפגע ונפל. יוחנן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר גלעדי. שבועות מספר אחרי נופלו נולד בנו.